<h1>תוספות ישנים מכת"י — נדרים</h1>
<h2>דף כו.</h2>
[נדרים י' ע"א] שיטה אחת הן. לא אמרו דבר אחד, אלא בשטה אחת דברו לגנות נזירים. וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש. אלמא שנקרא חוטא. שמעון הצדיק הא דאמרן. דמדאמר עליך הכתוב אומר איש כי יפליא וכו' משמע דדוקא כזה הוא דנשקו על ראשו, ולא חוטא הוא, הא בשאר (נדר) [נזיר] איקרי חוטא. ור' שמעון הא דאמרן. חס ושלום לא היו נודרין בנזיר וכו'. וכי באי זו נפש חטא זה, שהרי בטומאת מת לא איירי קרא, אלא שציער עצמו מן היין. [והא הדין קרא בנזיר] טמא הוא דכתיב, ואי נזיר טהור נמי איקרי חוטא כדקאמרת, א"כ גבי נזיר טהור דינו שיהא נכתב גביה. ומשני משום דנזיר טמא שנה בחטא הוא איירי ביה קרא, ששנה בחטא בצער ובטומאה, ודריש קרא הכי מאשר חטא, הרי חד, על הנפש, תרי. ומשמע אבל נזיר [טהור] לא שנה בחטא הוא, ומיהו מ"מ איקרי חוטא. וקשה שהרי בריש מסכת נזיר [ג' ע"א], גבי אהא נזיר, קאמר ואפי' לר' אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא, הני מילי גבי נזיר טמא, אבל בנזיר טהור לאו חוטא קרינא ביה. וי"ל דודאי לאו חוטא הוא, והכא דחוטא הוא אין לחוש, שהרי כנגד החטא איכא מצוה מרובה, מן הקרבן שיביא, דהכי אשכחן [תענית י"ב ע"ב] גבי מתענה בשבת, דקאמר התם יפה תענית לחלום כאש בנעורת ואפי' בשבת, ואפי' [הכי] קאמר [ברכות ל"א ע"ב] נפרעין ממנו (עון תענית) [דין עונג] שבת שהיה מחוייב וכו', ולמה מתענה, אלא ש"מ שהשכר מרובה מהעונש.
